An Angel

אני לא יודע כמה אנשים בארץ מודעים לזה כי לא ממש ראיתי לזה התייחסות בשום מקום, אז אני אפתח ברקע.
בחו"ל זה כבר מכונה ClimateGate.
השרת של אחד המכונים הוותיקים בחקר האקלים, המרכז למחקר אקלימי (CRU) של University of East Anglia, נפרץ. הדבר הוביל לחשיפה של הרבה מאוד דוא"ל פנימי וכן של חלקים מהמודל הממוחשב לחיזוי שינויי אקלים שלהם (מודל שרבה מאוד מהדיון על שינוי אקלים התבסס עליו).
אנשים אחרים העלו את זה כבר (לדוגמא כאן), בעוד שאנשים משני צידי הדיון המאוד פוליטי בנושא נלחמים - נשכחו מספר דברים:
1. מודל הוא רק מודל, הוא טוב כמו הנחות היסוד שלו ובכל מקרה הוא רק יצוג מופשט ולא מושלם של המציאות.
2. מודלים נבנים ע"י אנשים, לרוב תלמידי מחקר שמתחלפים בקצב גבוהה ומוצאים את עצמם פתאום מתמודדים עם מפלצת שהושארה להם ע"י הדורות הקודמים (וכאן, כמו בהרבה מקרים - כתובה בפורטרן).
3. אם מדען אומר שכנראה יש קשר בין A ל-B נדרשת רשימת הנחות של שארית האותיות, חלקן טריוויאליות, חלקן חשובות וחלקן מובלעות - אבל הן שם.

זה נאמר, כל זה לא משנה כמובן עובדות כמו התחממות נצפית, שינויים נצפים בהרכב האטמוספרי וכו', רק שיכול להיות שיש פגמים בצורה שבה אנו מסבירים אותם - ושנדרשת עבודה נוספת (היי, מי היה מאמין, עבודה מדעית שפותחת שאלות במקום לסגור אותן - מזעזע).

אני מאוד מחבב ומעריך את המנחה שלי - אבל למה, הו למה, הוא מתעקש להחזיר לי הערות בכתב יד על דברים שהוא יכול לתקן על הקובץ!?

יש לי צעצוע חדש, הוא מתהדר בשם המפוצץ "אמצעי לדגימה בטווח המיקרון" או "מיקרו-דוגם".
בפועל זה קיט נחמד שמורכב ממקדחה של רופא שיניים שהוסבה לשימוש מעבדתית, מצויידת בבקרה עדינה ומקדח יהלום עם חוד בגודל של שברי מיקרונים; משאבה שמחוברת לטיפ שהקצה שלו הוא כמה מיקרונים ובינקולר עם הגדלה של כפול 112.5.
הציוד הזה מאפשר לי לקחת דוגמאת סלע ולגרד ממה נקודה בגודל של מיקרונים ספורים שאת המיקדח ממנה נאסף על פילטר שמחובר למשאבה.
הכמה מיקרונים האלו מיתרגמים לכמה מיקרוגרמים.
הבוקר סיימתי את האלניזות על האלפא (בעיקרון, דוגמאות שבדקנו כדי לראות שאפשר לדגום), המסה שמתקבלת מספיקה לאנליזות כימיות ששונות באופן מובהק מהבלנק.
הידד צעצוע חדש, אבל למה לעזאזל הוא בירושליים?

שניים מהקורסים שאני מתרגל, מבוא לסדימנטולוגיה וסטרטיגרפיה הם קורסים של דיסיפלינות בסיס. זה אומר שאין להם השלכה ישירה לכיוונים מחקריים או ישומיים אבל הם הכרחיים כדי שיהיה אפשר לבנות את הרבדים הגבוהים יותר.
דא עקא, אין קורסים מתקדמים זמינים ואיכותיים שמאפשרים לפתח את התחום ובאופן כללי בארץ ישנה הרעבה מסויימת של תחומי המחקר האלו.
רוב החוקרים בפנסיה או קרבים לפנסיה, והמחלקות עצמן ממקדות את עצמן יותר לדיספלינות מאוד ממוקדמות כך שדיסיפלינות בסיס ודיספלינות מרוכבות שבנויות עליהן לא זוכות לחשיפה.
הגישה הזאת כמובן שמחלחלת לסטודנטים שחלקם לא מהססים להצהיר שהם חושבים שאלו קורסים מיותרים שצריך לסגור.
היות שאלו דיספלינות בסיס, אני לא יכול לרוץ קדימה ולהמחיש להם איך מרכיבים את כל הנושאים הנפרדים שאנחנו מציגים להם לפיתרון בעיות מורכבות, בעיקר כשהבעיות המורכבות הן ברמה מסויימת מדע טהור.
לקראת סוף הקורס, אחרי שיהו להם רגליים לעמוד עליהם אני מתכנן כמה נושאים שיראו ואיך מחברים דבר לדבר ובונים מזה משהו גדול יותר.
בינתיים, קשה לשמור על העניין של הסטודנטים ועוד יותר קשה להתמודד עם ההתנגדות שלהם לזה שמחייבים אותם ללמוד נושא שהם לא יכולים לתפוס את המשמעות שלו (וכרגע נעזוב שם שהמרצים הם לא האנשים שהכי קל לרדת לסוף דעתם). לך תסביר לסטודנט שיש לו עוד תשעה קורסים הסמסטר, בכולם תרגילים ובחנים למה אתה מכריח אותו לשבת על מיקרוסקופ שש-שבע שעות ולמדוד גרגירי חול או לצייר תרשימים מורכבים, הכל דברים שאפשרי לעשות בכלים טכנולוגיים (שהמחלקה לא יכולה להרשות לעצמה, לא למחקר ובטח שלא להוראה). "כשנגיע לסוף הקורס תבין" היא לא תשובה אהודה, "כדי שתקבל את התחושה" אפילו פחות (עד כמה שהאחרונה מאוד נכונה בחלק מהתרגילים האלו).
חלק משעות הקבלה שלי (ימי רביעי, שש עד שמונה) נראות ככה:
סטודנט: "יש לזה יישום מעשי?"
מתרגל: "לא ממש, זה בסיס לדברים אחרים."
סטודנט: "אין אף מכשיר שעושה את זה?"
מתרגל: "יש, אבל אין לנו אותו."
סטודנט: "אז אנחנו עובדים בצורה פרימיטיבית על משהו שאין לו שימוש?"
מתרגל: "תנסה לחשוב על זה כאימון זן."
סטודנט: "לא באתי ללמוד זן, באתי ללמוד מדעי הסביבה."
מתרגל: "זה יהיה בשנה ג', בינתיים אתה לומד גיאולוגיה."
סטודנט: "אוף!"

כך או כך, בתחומים שמוליכים למדע טהור, כזה שאין להם שום השלכה מעשית מעבר הרחבת הידע נותר לו דבר אחד שאי אפשר ללמד. שהבעיות שאנחנו מנסים לפתור בעיות מסויימות לא כי הדבר כלכלי ולא כי הדבר יטיב באופן מידי עם האנושות. אלא שאנו מנסים לפתור את הבעיות האלו פשוט כי הן שם.

מדען רציני, או לפחות אחד שמתיימר להיות רציני (או אפילו רק מעמיד פנים) חייב לעקוב אחרי כתבי העת המרכזיים.
זאת לפחות הטענה והיא נכונה כמעט באופן מוחלט אם אתה רוצה להיות מעודכן במה שקורה.
מה שמובלע זה שמרכזיים כולל גם את nature, science ואם אתה ממש רציני, אז גם PNAS (ועבור הרבה אנשים גם Cell ו-New England Journal of Medicine) . למה? כי הם הכללים, חוצי התחומים - החדשות הכי חמות, שם מתפרסם מה שחשוב שכל מדען ידע.
יש לי קורא RSS שמוקדש לכתבי עת מדעיים ובלוגים שמתפקדים כאגרגטורים.
אני אחרי רוב כתבי העת החשובים בשדה שלי וחלק מכובד מאלו של התחום המדעי שלי (מזל שיש חפיפה), עוד כמה משדות קרובים שהתפתחויות בהם יכוליה להשפיע על השדה שלי... וכמובן, הטריוקה האמורה.
יש עוד כמה דיונים שאני יכול לפתח על השדה והתחום המדעי שלי, מבחינת כתבי עת, בעיקר העדר מינויים אלקטרוניים או בכלל לכמה מהחשובים שבהם - מה שמגביל אותי לקרוא רק את תהאבסטרקטים שלהם ולקבץ ממקורות אחרים את המאמרים עצמם.
אבל זה לא הנושא שלי עכשיו, הנושא הוא שלא ברור לי למה אני אני עוקב אחרי הטריוקה (בסדר, דואופול ומשתרך אחד). אם יש לי מזל, בשבוע טוב, יש שלושה מאמרים שאיכשהו אולי במקרה נוגעים לי, בשלושתם ביחד (קרי אחד פר כתב עת). זה מתוך כמה? חמישים? שישים? מאה ושתים? רוב הפעמים, המאמרים שכבר יש הם יותר ידע כללי מאשר תרומה ממשית לעבודה שלי, אבל זה באמת בסדר. הבעיה היא שאני צריך לעבור בערך מאתים חמישים מאמרים כל שבוע (יותר מאשר כל שאר המינויים המדעיים שלי יחד) בשביל שאולי יהיה מאמר אחד רלוונטי לי, ועוד אחד לידע כללי מחוץ לתחום שלי.
ובכל זאת, אני אמור להישאר מעודכן, הרי מדי פעם מתפרסים גם מאמרים בתחומים אחרים שאולי יכולים... או שלא ממש. רוב המאמרים שמתפרסמים בשלושת כתבי העת האלו הם לרוב בביולוגיה או בפיזיקה/אסטרופיזיקה. ממדי פעם יש דברים שהם תרומה לידע הכללי (כמו המאמר מלפני שבועים על מגנטים חד קוטביים) ומאמרי דיעה מעניינים (כמו המאמר הזה מהשבוע על הבעיה בלנסות לעשות את המחקר שלך יותר אטרקטיבי ) אבל אלו טובעים בתוך הכמות העצומה של חומר שמתפרסם שם (וחלק ממה שמעניין מצוטט כבר באותו יום במגזיני רשת שעוקבים אחרי דברים כאלו, ראה לדוגמא במקרה של המגנטים האמורים).
אז למה לכל השדים והרוחות אני עדיין עוקב אחרי הפרסומים שם? לא רק ברמה שזה מוזן לקורא שלי, אלא שאני יושב ועובר על הכל, פותח אבסטרקטים, מעיין וכו'.
אני בעצמי לא יודע לפעמים, וזאת לא פעם ראשונה שאני מקטר על זה.
פעם בכך וכך שנים מתפרסם מאמר חשוב, מאוד חשוב, משנה עולמות, כשזה קורה - זה מתפרסם שם (או נסקר שם, או מדווח שם או מנוגח שם). כמישהו שמתיימר להיות איש מדע - אני רוצה להיות שם כשזה קורה.
וגם אם הדברים בדרגת חשיבות טיפה יותר נמוכה נסקרים באתרי חדשות (או לפחות אחרי חדשות מדעיים) - אני עדיין אלך משם ישר אחרי כדי לקרוא את המאמר המקורי (גם אם אני לא אבין חצי ממנו), כי אני לא סומך על על הספין של התיווך (ע"ע A ו-B), מצד שני - אני עושה את זה גם עם פרסומים של הלמ"ס, אז אולי זה סממן לבעיה עמוקה יותר.
לא נראה לי שאני אפסיק בינתיים, ולו משתי הסיבות שהזכרתי (זה, וזה שזה בזכות האינטרנט ופידים, אני יכול לעשות את זה יחסית בקלות, וכרגע לפחות - בחינם).

נתתי לעצמי לקום היום ביקיצה טבעית, אין פגישות מתוכננות, אין שיעורים, אין שום דבר לחוץ ומילא התכוונתי לעבוד היום מהבית.
הייתי מאוד צריך את זה, בשבועיים האחרונים הסתובבתי במצב קבוע של עייפות. עבדתי לאחרונה יותר מדי שעות ויותר מדי קשה וזה לא עשה לי טוב - אז ננסה להוריד הילוך.

אני לא הולך להגיש את הצעת המחקר לדוקטורט בזמן, הגשתי אתמול בקשה להארכה.
הסיבה העיקרית - קיבלתי את התיקונים של הטיוטה הראשונה רק אתמול מהמנחה שלי (זה שטרח לקרוא אותה, לא זאת שהתחילה להתחמק ברגע שהיא ראתה שזה באנגלית). הסיכום שלו: זאת הצעת מחקר טובה לדוקטורט, אבל זה לא מציג מספיק עבודה שנעשתה כדי להבטיח מאסטר (ואז כל מני הערות על מבנה, שגיאות כתיב, קטעים שרצוי לנסח מחדש ודברים שחסרים).
אז התחלתי לחזור לדברים שניסיתי לעשות ולא יצא מהם כלום חוץ מרעש, או שלא ידעתי איך לפענח, או שיצא מהם רעש שלא ידעתי איך לפענח.
בצעתי שוב FFT על אחד ממערכי המידע הראשיים שלי. ניסיתי לעשות את זה הרבה מאוד פעמים לפני זה, בזבזתי הרבה זמן להבין איך לקרוא את הנתונים, מה כל ציר אומר ובעיקר להסביר מה לעזאזל עשיתי (אני עדיין לא יודע לעשות התמרת פוריה לפונקציה, ראוי לציין) - קיבלתי בעיקר רעש. הרצתי את זה עכשיו שוב (אחרי הרבה מאוד שיפורים במבנה של המידע שיש לי) ופתאום קיבלתי תוצאות שלא רק שהן לא רעש, אפילו אפשר להסביר אותן ולקשר למודלים קיימים - קורה. עכשיו צריך לבדוק אם זה נכון אחרי כל אותה עבודה על המידע הגולמי, גם שאר השיטות יעבדו פתאום.
בין לבין הגשתי את הבקשה הראשונה שלי למענק (משרד התשתיות, אבל בכל זאת מענק) וקיבלתי הודעה שאני לא אקבל מלגת נגב (מלגה גדולה של האניברסיטה שאפשר לבקש בתחילת הדוקטורט. שני נימוקים עיקריים - אין מספיק פרסומים ואין ממליצים מחו"ל).

בחזית הביתית - האישה נוסעת הרבה, אני עבדתי יותר מדי, אז שבועיים ראשונים של הסמסטר לא התראינו הרבה. בסופ"ש ננסה לצאת לפיקניק.

בניגוד לעדויות (כולל ההשקפה הפרטית שלי על הנושא), אני עדיין חי.
הרבה דברים שהתנקזו לפרק זמן קצר להדהים שמחייבים אותי לעבוד סדר גודל של 18 שעות ביממה (לצערי אני לא מגזים), רוב הזמן כשאין לי זמינות לאינטרנט.
אנשים רואים אותי מדי פעם, אז יש עדויות נוספות לזה שאני עדיין קיים, אם כי מנותק, לא מעודכן ולא יכול לתקשר.
עד שבוע הבא זה יעבור (ואז תתחיל צרה אחרת - אני אספר על זה ועל האחרות בהזדמנות).

נ"ב
יולי - מזל טוב

לפני מספר ימים היתה הרמת כוסית לכבוד ראש השנה לסגל אונ' בן-גוריון
כרגיל באירועים מסוג זה, היו יותר מדי נאומים יותר מדי ארוכים.
באחד מאותם נאומים הזכיר הדובר כי ישנה החלטה להעניק מלגות עידוד ללימודים גבוהים בפריפריה - בתנאי שמי שלומד לא הולך ללמוד באונ' בן-גוריון.
באותו יום חזרתי הביתה, נכנסתי לאתר הכנסת ועברתי על תפריט החקיקה - אין כלום, ועדות - אין כלום... אולי זה משהו שנמצא בדיונים.
היום עלתה הידיעה הזאת לאתר האוניברסיטה - מסתבר שחיפשתי במקום הלא נכון - כי החלטה היתה - בממשלה.

בישיבת הממשלה מיום ראשון, 13 בספטמבר קבור אי שם בתוך סעיף 3: עידוד חיילים משוחררים לרכישת השכלה גבוהה תת סעיף 5 (המפרשת את המונחים המוזכרים בהחלטה). ולהלן הקטעים הרלוונטים מאותו סעיף (ההדגשה שלי, הנוסח המלא נמצא בקישור):
...
"מוסד להשכלה גבוהה" – מוסד להשכלה גבוהה כמשמעותו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958, אשר המדינה משתתפת בתקציבו ושהוא אחד מאלה:
א. מוסד שהוכר לפי סעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה.
ב. מוסד שקיבל תעודת היתר או אישור לפי סעיף 21א לחוק המועצה להשכלה גבוהה.
ג. מוסד שהתואר שהוא מעניק הוכר לפי סעיף 28א לחוק המועצה להשכלה גבוהה.
החלטה זו לא תחול על אוניברסיטת בן גוריון בנגב.
...
"אזורי הסיוע" –
א. אזור הנגב – כהגדרתו בחוק הרשות לפיתוח הנגב, התשנ"ב-1991.
...

יש הרבה נושאים שנפתחים לדיון מתוך העניין הזהה, אבל אני אזכיר רק אחד. ישנן שתי מכללות: אחווה וספיר שתלמידים בשנים מתקדמות שלהם עוברים אוטומטית לאב"ג (בחלק מהחוגים) ואז מה? הם יאבדו את המלגה? (כנראה)

אני אדם שמנסה להתרחק מדיונים פוליטים כמו מאש וההגדרה שלי לפוליטי מאוד רחבה. אבל בהקשר הזה - זה פשוט מקומם אותי הן כאיש סגל של האונ' והן כסטודנט של המוסד ששמו אוניברסיטת בן-גוריון.
יתכן והייתי מתרצה אם היו מצורפים דברי הסבר להחלטה - ואלו ישנם בדברי הסבר שסופקו על ידי יועץ ראש הממשלה לתקשורת (וגם אלו... איך להגיד... מעצבנים בפני עצמם).
________
עדכון: morin הציעה לי לנסות לקדם את הנושא אישית, לכתוב פוסט יותר מסודר בנוגע לנושא ולשלוח לבלוגרים שאולי איכפת להם או לכתוב מכתב פומבי לאחד הגורמים הפוליטיים הרלוונטים (אבישי ברוורמן, נגיד). אני לא יודע עד כמה אני מוכן נפשית ופנוי להתחיל מהלך כזה.
אני כרגע אמתין לראות אם מישהו אחר יציף את העניין, די בטוח שאני לא היחידי שזה מציק לו (ומודע לזה) או אם הפעילות הציבורית של האונ' תשנה את זה.

אנחנו מאוד אוהבים לסיים דברים ולשים אותם מאחורינו - ולראיה שאנחנו סוגרים שנה פעמיים שנה (שלוש עם כוללים את הראשון בספטמבר).
אחד הפרקים בחיי שעומדים להסתיים זה המאסטר (עוד חודש כמעט בדיוק, אם אני אעמוד בלוחות הזמנים), אבל כמעט שום דבר לא ישתנה אחרי זה מבחינת תעסוקה (אולי תוספת שכר סמלית), קצת התרחבות של תמוחי העיסוק בדוקטורט - אבל עד שלא אהיה שם לא אדע.
השינוי הממשי העיקרי של תחילת שנת הלימודים זה שאני אראה את אישתי הרבה פחות היות שהיא מתחילה ללמוד במרומי הכרמל בזמן שאני נשאר בבירת הנגב - אנחנו נערכים לזה בשלבים קטנים לאורך התקופה האחרונה - מארגנים לה מחשב נייד, תיק חדש, חיבור סלולרי לאינטרנט. אתמול סידרנו מחדש את החדר שלה בבית של ההורים כדי שיהיה לה מרחב עבודה נוח יותר.
יש מי שחושב שאנחנו קצת משוגעים שאנחנו עושים את זה, חלק כי הם עשו את זה בעצמם ועדיין לא אמינים שהם עשו את זה, חלק כי הם בחיים הם לא היו יכולים לחיות ככה - תשאלו אותנו עוד שלוש שנים אם זאת היתה הבחירה הנכונה.
סופשבוע שעבר היה לי ימהולדת חצי-יובל, עם הנסיעה וכל מה שקורה סביבי עכשיו - אני מרגיש הרבה יותר מבוגר מזה.
אני עסוק על מעל לעפעפי ורק אהיה עסוק יותר, אני מתלבט עם להתנתק מחלק מעיסוקי הפנאי שלי או להקדיש להם יותר זמן כדי להישאר שפוי.
אני קורא טורים כמו זה וחושב שאולי הגיע הזמן להתחבר יותר לענן התקשורת המרושת וכל אותם חלקים בי שקנאים לפרטיות עד גבול הפראנויה צורחים בתוכי וחלקים אחרים תוההים למה לא עשיתי את זה עד עכשיו - אני צריך לכתוב בהזדמנות משהו על זה.

כל ההירהורים האלו צמחו מתוך רצון פשוט לאחל שנה טובה, שהחשש והחרדה של השנה שהיתה ינשאו מאיתנו איתה. בלי טילים שיפלו עלנו (חזית דרום או חזית צפון), רוחות ישרגעו עם התקררות האקלים (וישארו באותה הטמפ' בקיץ) ובאופן כללי שתהיה שנה קצת יותר נעימה וקצת יותר פוריה.

אנחנו בחיים, בארץ ובבית
תמונות, של השבוע השני - יש בבפיקסה